צנתור לב מתבצע תחת שיקוף רנטגן. הצנתרים מאפשרים רישום מדויק של לחץ הדם וכמו כן מאפשרים לקיחת דגימות דם למדידת החמצן והפחמן הדו חמצני ועוד. ניתן כך לחשב את תפוקת הלב ולאבחן מצבים בהם קיימים מעברים לא תקינים בין מדורי הלב וכלי הדם.  ע"י הזרקת "חומר ניגוד" – חומר הבולם את קרני הרנטגן – ניתן לראות את חללי הלב וכלי הדם השונים כולל העורקים הכליליים. באופן כזה ניתן להדגים את המורכבות הפיסיולוגית של כלי הדם, והאם ישנן היצרויות וחסימות בחלל עורקי הלב הכליליים.

במקרים רבים בהם חומרת ההצרות בעורק הכלילי אינה ודאית, מוכנס צנתר "אולטרא-סאונד תוך-כלי" (בלע"ז IVUS) אל תוך עורקי הלב.  הצנתר שולח גלי קול וקולט אותם בחזרה ומאפשר הדמיה והדגמה מקרוב של חלל העורק וגם של מבנה דופן העורק. הצנתר מאפשר את בחינת העורק לפני הטיפול הצנתורי וגם לאחר הטיפול ולשחזר אותו באופן תלת-ממדי.

בשנים האחרונות פותח מכשיר חדשני המופעל בעזרת גלי אור בתחום האינפרא-אדום  בשונה מהאולטרא-סאונד ומאפשר הדגמת חלל ודופן העורק באיכות טובה בהרבה ממכשיר ה-IVUS.  בבי"ח מאיר נעשה שימוש במכשיר זה האשר קיים רק במרכזים הרפואיים המתקדמים בעולם, אנו מתכננים עם החברה המייצרת את מכשיר זה, לבצע מחקרים לפיתוחים נוספים היכולים להיות בשימוש מכשיר זה.

ישנו עוד אמצעי אבחוני כיום והוא: תייל עם גביש בקצהו המוחדר לתוך עורקי הלב ומאפשר מדידת לחץ דם מדויקת מעבר להיצרות בעורק.  השוואת לחץ הדם בעורק במצב הבסיסי ולאחר מכן ללחץ הדם לאחר מתן תרופה מרחיבת עורקים, מאפשרת להעריך נכונה את המשמעות הפיסיולוגית (ולא רק האנטומית) של היצרות העורק.